תשובה פלורליסטית

 ב מאמרים

בס"ד –

 

תשובה פלורליסטית –

פורסם בכתב העת "אדרבה" –

 

גם אני חוזרת בתשובה, כבר עשר שנים. אני נשואה לחוזר בתשובה גם עשר שנים ויש לי ילדים. לומדים בת"ת ב"ה. לא היה קל למצוא מקום כזה. הייתי ממש חולה, פיזית, מחיפוש מקום לימודים ראוי לילדיי. כזה שלא יחנוק אותם, שלא יכניס אותם לגטו החרדי אבל גם לא יפקיר אותם לאינטרנט ולחוסר תכלית.

ב"ה בעזרת הרבנים שלנו מצאנו. טוב אין מקום מושלם אבל זה טוב, לילדים טוב. הם אוהבים את המקום, את הרבנים, תודה לאל, גם ההורים האחרים נחמדים, לא ממש my cup of tee אבל בהחלט מפתיע.

אני קוראת את "אדרבה", כבר מספר גיליונות, אפילו כתבתי משהו שהתפרסם בגיליון הראשון, משהו לא מסתדר לי.

"איך עובדים את השם אנשים שהם מורכבים?" שואל ארז גזית "שהעולם הזה הוא לא אויב בשבילם הוא חבר שלהם…איך עובדים אנשים אמיתיים את השם כשהם רוצים לחנך את הילד להיות אמיתי?…"

" החיכוכים והטענות כלפי החברה החרדית המתנכרת להם הם תוצאה של המפגש הטראגי בין הציפיות הגבוהות של 'בעלי התשובה' לבין היכולות המוגבלות של החברה החרדית." כותב יהודה בן שם.

"לבדו היה בעל התשובה כשהעז להפוך את חייו מקצה אל קצה…נשאף להקמת בתים בפשטות ארכיטקטונית. בחיבור לערכים אקולוגיים…"תנועת התשובה" היא זו שאינה מצמצמת את הרוח…מניפה את כל עם ישראל כולו להבראה. אין זו תנועה של חיקוי והתבטלות…כל בעלי התשובה…האנשים שבאו לבד והפכו – בחלקם – לבודדים ועצובים לנפשם – הם יפתרו לי את החלום". מבקש יוסף עוזר.

ואין ביכולתי לצטט מדברי פיני לוזון על התשובה הפמיניסטית, מאחר ולא ברור היה לי על מה הוא מדבר, אלא רק עקבות של ביקורת על ניסיון לחבב את התורה על נשים וגברים שגדלו על תפיסה פמיניסטית מערבית ובכדי לנסות ולחבב עליהם את התורה מתבצעת מעין "מכירה בזול". תקן אותי פיני אם טעיתי בהבנתי.

 

חשבתי והתבוננתי בדברים. שאלות טובות, רעיונות נכונים, נוקבים, כן כל הדברים שאנחנו סובלים מהם, דברים שצריך לדבר עליהם, אבל אז עלו אצלי שאלות נוספות. מי אלה האנשים האמיתיים? מה זה לחנך ילד להיות אמיתי? מה זה אמיתי? הקב"ה הוא מציאות טרנסצנדנטית אמיתית, תורתו אמת, מעבר לזה,הכל הרבה יותר אישי. מעבר לזה, בעיני, יש מקום לפרשנות, האם א' היא יותר אמיתית ממני כי היא מוכנה להקריב יותר חומר לרוח? האם ב' יותר אמיתי מג' כי יש לו פאות ארוכות ונוצצות, או שהוא גר במקום חרדי יותר? האם ילד אמיתי הוא ילד שימשיך את בית הוריו או ימצא את דרכו לעצמו ואף יעשה דברים המנוגדים למנהגי הוריו? מה עם אותו חלל פנוי שאנו אמורים כהורים לאפשר לילדינו גם אם ייקח להם זמן לרצות לעבוד את השם? האם זה מערער אותנו? האם אנחנו הופכים דוגמטיים?

אם ארז גזית שואל על ייחודם של בעלי תשובה, האין זו עצם העובדה שאנחנו חברה פלורליסטית? אני לא הייתי מוכרת את הפלורליזם הזה. זה היופי, השונות, הגוונים, פה קיימת ההתחדשות, בדיוק בקונפליקטים, בדיוק באותם מקומות פרדוכסליים שנראה לי שכבעלי תשובה אנחנו מתמחים בלהכיל אותם. אנחנו מתמחים בלעשות מהם "מטעמים", "גורמה" בדרך הרוחנית, היהודית, ההלכתית. בטח שזה חשוב לנסות להתחקות אחר הייחודיות שלנו, כדי לתת מענה נכון גם מבחינה נפשית. לדוגמה; "מביני לב" שהם אנשים שהונחו ולמדו קורס ארוך מד"ר עוז מרטין. לתת מענה לצרכים הנפשיים והרוחניים הייחודיים לבעלי התשובה. חשוב לתת מענה לבעיית מוסדות החינוך, לתת חיזוק נפשי שהוא בעיני חשוב לא פחות מלימוד התורה לאנשים שעושים שינוי כ"כ מהותי באורחות חייהם, בזהותם. אנשים מתפרקים. לא כולם, ברור, אבל הרבה מתפרקים. האמת שלהם היא לא בהכרח האמת של אחרים.

המבט התמים אל עבר החברה החרדית אכן מגיע בסוף אל מה שתיאר במדויק יהודה בן שם. במלים אחרות, בן אדם חוזר בתשובה (ולא תמיד ממצוקה!!!) חושב ובצדק שהם "מומחים" בתורה ומצוות ובדרך היהודית, ויש לו פנטזיות על הדרך הזו ועל הבית שהוא ימצא שם והמציאות שהיא תמיד, אבל תמיד רדוקטיבית לפנטזיות, טופחת על פניו באלימות. קשה. גם אני הייתי שם.

 

הבדידות היא מצב אקזיסטנציאלי, קיומי, ולא משנה אם חזרת בתשובה או לא. התחושה הקשה הזו אכן מתעצמת לנוכח הזרות שחש בעל התשובה לחברה החרדית וכמו שאמר נכון ארז גזית מדובר בהבדל מהותי. בעיני זה לא ניתן לגישור כחברה לחברה אלא רק כיחידים ליחידים. בינינו לבין אנשים כמו יהודה בן שם שכנראה מספיק פתוחים ובטוחים לדבר איתנו מבלי לתת להבדלים הללו מקום מרכזי. הרבה פעמים אנחנו מסתכלים, לדעתי לכיוון הלא נכון, חסרי ביטחון, חסרי זהות, אולי מישהו מ"שם" כבר יציל אותנו.

אף אחד מלבד כל אחד בעצמו יציל אותנו, זה לא אפשרי, הפתרון הוא פנימי. ואולי אין פתרון, כי החומר והעולם הזה מתקיימים באופן פרדוכסלי עם עולם הרוח, עם הקדושה. הם תלויים זה בזה בעולם הזה, במציאות הזו, בחלל ובזמן של השיח שלנו. אנחנו מחפשים פרקטיקת שיח, שפה. יש לנו קצת ואולי צריך לבדוק באיזה "שטחי חיים" זה גם רלוונטי לשוחח את השיח הייחודי. אני חושבת שאנחנו מגלים אותו אט אט, אבל אנחנו,לדעתי, חברה פלורליסטית שמכילה פרדוכסים שחיה מהם. חברה שאולי מבינה שהאנרגיה וההתחדשות מגיעה בדיוק מאותם מקומות. הצמיחה, ההתבגרות לא מגיעות מהסתגרות בגטו, מדחייה.

 

לעניין הפמיניזם, אם הבנתי את פיני לוזון נכון אז בוודאי שאני חוברת לביקורת על "מכירה בזול" את ערכי התורה ואת איך שהתורה תופסת את האישה. אלא שזהו אכן עניין מורכב, גם בתורה הוא מורכב. אי אפשר להתעלם מהעובדה הזועקת מדפי ההיסטוריה בדבר דיכוי האישה בעולם היהודי, בהבנה ויישום ערכי התורה באופן מעוות, באופן שתאם את רוח התרבות בה חיו יהודים. אי אפשר שלא לברך את המקום שהמרד (שיש בו בעיות רבות) של נשים אמיצות השיג. והיום רוחו של הפמיניזם החדש הוא דווקא עם הדגשה של השוני המגדרי, אך בגובה העיניים, יש סימטריה והדדיות אך יש כבר מקום לשוני. התורה מכבדת מקום זה ומי שלא מכבד הם אותם אנשים נבערים שלא מבינים את זה. ואולי אותם אלו שכתב עליהם פיני לוזון, לא מבינים את זה ומובכים מכך שהם לא מבינים שיש הדדיות בתורה וחושבים שאם "ינחמדו" את התורה אז הם הסוו את היותם שוביניסטיים, ובסופו של דבר רב ההפסד על הרווח. לא חסרים אנשים שקולטים את המסר הלא מדובר. ועדיין יש מספיק שוביניזם נבזי ולא ברור בחברה הדתית והחרדית לסוגיה, ובחברה של בעלי תשובה, שנעשים דוגמטיים כי זה הופך לחלק מהזהות שלהם.

לדעתי, אנחנו לא יכולים לבוא בשם האמת, בשם התורה כדי לעשות שינוי, זה לא מדויק, זה רחב מידי, זה לא ברור וזה מעצבן. אותי בכל אופן.

אז כן, ניסיון הידברות בחברה פלורליסטית כמו שלנו הוא חשוב, כדי למצוא איפה הנקודות החלשות ואיפה אנחנו יכולים לחזק אותן. וכן תוך כדי שיח עם זרמים אחרים שמוכנים לא פחות לתרום ולהיתרם מבלי לוותר על בוב דילן או הפינק פלויד האישי של כל אחד ואחת.

אשמח לענות על שאלות

כתבו לי כאן ואחזור אליכם במהרה

לא מצליחים לקרוא: שנה טקסט captcha txt
תלויים על חבל נעזרים בפסיכודרמהמצב תודעה ספונטני בפסיכודרמה ויצירתיות