טכניקות בפסיכודרמה

לפסיכודרמה מספר טכניקות, כגון; כפיל,מראה, מציאות מורחבת, חילוף תפקידים, אגו מסיע, כיסא ריק, קתרזיס, חשיבה בקול, סוליליקוי (דיבור עם הפרוטגוניסט תוך כדי הליכה) ומסיכות.
אתמקד בחלק מהן:

הכפיל:

הכפיל הוא אדם מן הקבוצה, הקהל, או המטפל (במקרה של פסיכודרמה פרטנית), שהיה קשוב וקלט אמירה לא מילולית של הפרוטגוניסט (מי שהטיפול נסוב סביבו, האדם המרכזי של הפסיכודרמה) וחש, במעין תחושת בטן, כי בביטוי אותם דברים הוא ישרת את עבודתו של הפרוטגוניסט ויעזור לו לקדם אותה
לפרוטגוניסט יש את החופש לומר 'לא' לרעיון שלו. כך שעדין הוא לא 'לוקח את הבמה' לפרוטגוניסט אלא רק מסייע.
טכניקה זו עוזרת לפרוטגוניסט להביע את הרעיון שהוא רוצה מ'בין השורות' של דבריו, מעבה ומעשיר את המסר. הכפיל מביא לידי ביטוי את הקולות הפנימיים של הפרוטגוניסט (ארצי,1991). מקדם אותו למפגש עם קונפליקטים מודחקים ולמצוא את הספונטאניות שבו.

מציאות מורחבת:

לפי מורנו Marineau,1989) ) למציאות של החיים ישנם מימדים בלתי נראים שלא ניתן לחוות אותם או לבטאם. המציאות המורחבת מייצגת למעשה את הלא מוחשי, הלא נתפס, את אותם מימדים בלתי נראים של החיים והחיים שמעבר לגוף. המציאות המורחבת  (Karp & Holms, 1998 ) מגדירה את אותן פעמים ב'הצגה' הפסיכודרמטית שבהן מוצגים סצינות ואירועים  שמעולם לא התרחשו, לעולם לא יתרחשו או לעולם לא יכולים להתרחש. היכולת לחוות סצינות אלה (עם הפחדים, הרגשות, הפנטזיות והרצונות המתקשרים אליהן) היא אחד מן הכוחות המופלאים של התהליך הפסיכודרמטי. עצם העובדה שהאדם חווה חוויות במציאות המורחבת היא אולי אחד הפוטנציאלים התרפויטיים הייחודיים לפסיכודרמה. בטכניקה זו מדובר בהתייחסות מורחבת יותר ומגוונת יותר למושג הזמן (ארצי, 1991).

לפעמים אלו סדנאות המתקנות כביכול את העבר. בעת התיקון מרשה לעצמו הפרוטגוניסט לגלם ילד ולבצע את שאיפותיו הכמוסות ביותר כלפי הוריו. לעיתים התיקון הוא מימוש של שאיפה להתנסות חיובית. בפעמים אחרות אלו סצינות של 'העתיד לבוא' או של 'היה ואם'. ההתייחסות לפנטזיות היא קונקרטית תמיד, אפילו אם הן דמיוניות ביותר. גם בעיבוד חלום, הפעולה היא ספציפית מאד וקונקרטית, מדובר בזמן הווה ובשימוש בטכניקות פסיכודרמטיות רגילות. זוהי התנסות אשר יש בה חידוש ואשר מרחיבה את חוויית המציאות של האדם.

אגו מסייע

אגו מסייע יכול להיות כל אחד מחברי הקבוצה, פרט לפרוטגוניסט ולמנחה (נהרין, 1985) אלא אם כן מדובר בפסיכודרמה פרטנית שבה המנחה יכול לשמש אגו מסייע. האגו המסייע עוזר לפרוטגוניסט לחוות את בעיותיו ולחקרן בעזרת מילוי מדויק של הוראות הפרוטגוניסט והתרפיסט. האגו  המסייע משחק תפקידים של דמויות שהן רלוונטיות לדרמה של הפרוטגוניסט. הוא יכול גם לייצג דמויות נעדרות או מופשטות כמו אב או אם נעדרים, אידיאלים ועוד. גם יכול להיות בית, רהיט או אווירה. אגו מסייע מיומן יכול לעזור לזרז תהליכים תרפויטיים בפרוטגוניסט או מחוצה לו. האגו מסייע עוזר להחייאת המציאות האישית הסובייקטיבית של הפרוטגוניסט. דרך השימוש בטכניקה זו מקימים לחיים אנשים ספציפיים בחיי הפרוטגוניסט (Dayton,1994 ).

חילוף תפקידים

לכל אדם תפקידים רבים אותם הוא ממלא. מורנו (1985) טען כי התפקידים 'צומחים' מרגע לידתו של האדם לעולם והצטרפותו למערכת חברתית קיימת, עוד לפני שנוצר העצמי, ותפקידים אלה מלווים אותו במשך חייו.
לכל אדם ישנם חלקים מהתפקידים שבהם הוא מרגיש גמישות ובטחון. באמצעות הטכניקה של חילוף תפקידים מציגים חברי הקבוצה את מי שהם או שאינם (קמינסקי,2005), כך גם בטיפול פרטני וחילוף התפקידים מהווה שיקוף של התנהגות מסוימת, כאשר בכל אדם ישנו הצורך להיות 'אחר'. חילוף התפקידים ממלא צורך חיוני להתפתחותו התקינה של העצמי משום שכך לפרוטגוניסט יש את ההזדמנות לראות את העולם הסובייקטיבי שלו וכיצד הוא נתפס על ידי האחר. בחיים האמיתיים האדם חי במורכבות הכוללת תפקידים רבים. לעומת זאת, בלמידת מיומנויות בעת 'לקיחת תפקיד' נחקר רק חלק מהמורכבות הזו וזאת כדי להדגיש את ההיבטים הריגשיים של תפקידים מסויימים ובמטרה לדאוג לכך שההתמודדות עם ההתנסות תהיה אפשרית (Dayton ,1994 ). התנסות זו עוזרת להרחיב את רפרטואר התפקידים של הפרוטגוניסט, להפסיק לקחת תפקיד שאינו הולם יותר ולהביא לגמישות נפשית ורגשית רבה יותר כשצריך לעבור מתפקיד לתפקיד. מן הסתם, מיומנות כזו מפחיתה מתחים בחיי הפרוטגוניסט ומעלה את איכות החיים הנפשית שלו.

מראה

זוהי טכניקת שיקוף בעלת חשיבות ומשמעות, מאחר והיא מאפשרת לפרוטגוניסט להסתכל 'מרחוק' על תהליך, על סיטואציה או על התנהגות מסוימת שלו. טכניקה זו מתבצעת בעזרת אגואים מסייעים, אשר משחקים את תפקידם והפרוטגוניסט יוצא מן הסצינה ומסתכל על הסצינה ממרחק. פעמים רבות טכניקה זו מביאה את הפרוטגוניסט לתובנה (Kellerman,1992 ).

Sharing – שיתוף

לאחר עבודה פסיכודרמטית הפרוטגוניסט עשוי להרגיש חשוף ופגיע ולכך מוצעת טכניקת השיתוף (Dayton,1994 ) . בטכניקה זו המשתתפים מתבקשים לחלוק את רגשותיהם בנוגע לעבודה שנעשתה והכוונה אינה לנתינת עצות או עידוד ישיר, אלא לשיתוף הקבוצה והפרוטגוניסט בחוויה האישית אותה חווה אותו חבר קבוצה. שיתוף זה מפחית את הבידוד של הפרוטגוניסט ומחבר אותו חזרה לקבוצה. השיתוף גם עוזר לחברי הקבוצה להתחבר מחדש, להביע את האמפתיה וההזדהות שלהם עם עבודתו ולספק לו תמיכה

מתוך טיפול בפסיכודרמה
אשמח לענות על שאלות

כתבו לי כאן ואחזור אליכם במהרה

לא מצליחים לקרוא: שנה טקסט captcha txt